במהלך משחק ישנם מספר תרחישים שיכולים להתרחש. הם כוללים לדוגמא מסירות פשוטות או תיקולים, אבל גם תרחישים יותר מסובכים כמו בעיטות חופשיות או קרנות.
תיקול הוא ניסיון לחטוף את הכדור מהיריב. אם התיקול מצליח אז הכדור נחטף. אם התיקול לא מצליח, התרחיש לרוב לא יוצג. זה יכול גם לגרור בעיטה חופשית או כרטיס צהוב או אדום (גם מלווה בבעיטה חופשית). אם עבירה מתרחשת ברחבת העונשין של המתקל, עשוי להינתן פנדל.
סיכויי ההצלחה של תיקול תלויים בכישורי התיקול של השחקן המתקל. השחקן שברשותו הכדור יכול להקטין את סיכויי ההצלחה עם כישורי התיקול, המהירות והטקטיקה שלו.
אם תיקול לא מצליח, הסיכוי שזה יגרום לבעיטה חופשית או כרטיס תלוי במהירות ובטקטיקה של שני השחקנים המעורבים.
אחד התרחישים הבסיסיים הוא מסירה. סיכוי ההצלחה של מסירה תלוי במיומנות הגבוהה ביותר של המוסר או המקבל. אז, אם שחקן עם 3 כדורי מסירה מוסר לשחקן עם כדור מסירה אחד, ה-3 כדורי מסירה נחשב.
לכל יריב באזור של מוסר או מקבל המסירה יש סיכוי לחטוף את הכדור. חסימה ותיקול קובעים את הסיכוי שהמסירה תיחסם. שחקנים אחרים של קבוצתך באזורים אלה משתמשים ביכולת התיקול שלהם כדי להקטין את הסיכוי שהיריב יוכל לחסום את המסירה.
מסירה יכולה גם להיכשל לחלוטין ולהיגמר בהוצאת חוץ או אפילו קרן ליריבה.
בעיטה היא הניסיון הבסיסי ביותר לכיבוש שערים. זה קורה כאשר השחקן שהחזיק בכדור בועט לעבר השער.
סיכויי ההצלחה של בעיטה תלויה מאוד ביכולת הכיבוש של הבועט וביכולת החסימה של השוער. מגנים באזור הרחבה או בסביבת הבועט מפחיתים את סיכויי הכיבוש באמצעות יכולות החסימה והתיקול שלהם. חברי קבוצה באותו אזור יכולים להפחית את ההשפעה של המגנים באמצעות יכולות התיקול שלהם. לבעיטה מרחוק גם כח חשוב.
ניסיון כיבוש עדין יותר הוא תרחיש האסיסט. זהו אירוע משולב שבו נמסר הכדור לחלוץ והוא מיד בועט לשער.
סיכויי ההצלחה של המסירה תלויים ביכולת המסירה של מוסר הכדור. יכולת מסירה גבוהה של המוסר מפחיתה גם את הסיכוי שהבועט יחמיץ את המטרה.
סיכויי ההצלחה של בעיטה דומים לאירוע בעיטה, פרט לכך שההשפעות של יכולות השוער וההגנה נמוכות יותר. זה גורם לכך שאסיסט הינה אופציה עדיפה נגד הגנה חזקה. מצד שני, במקרה זה יש סיכוי שהמסירה תתוקל, וכשהמסירה של השחקן הראשון גרועה, זה מגדיל את הסיכוי שהיא לא תגיע ליעדה.
השחקנים שלך יחליטו בעצמם האם יש עדיפות לבעיטה ישירה או לאסיסט. הבחירה של כל שחקן תושפע מהאופי שלו: ״שחקן קבוצתי״ או ״אנוכי״, וכן ממיקום מערך השחקנים. קשרים נוטים יותר לאסיסטים, בעוד שחקני התקפה נוטים יותר לבעיטות ישירות (ללא קשר ישיר ליכולות האמיתיות שלהם).
החל ממנוע המשחק בעונה 14, זה אפשרי שחלוץ שמקבל מסירה יחזיר את הכדור לקשר ויתן לקשר להבקיע. זה כמובן נפוץ הרבה פחות מאירוע הבקעה על ידי החלוץ. הקשר לא צריך יכולת הבקעה לשם כך, אבל קיימות של הבקעה תעלה במעט את הסיכוי שאירוע כזה אכן יתרחש.
כל ארוע של בעיטה או אסיסט יכול לגרור אירוע קרן. כשנשרקת בעיטת קרן, אחד משחקני ההתקפה הולך לאחת מפינות הקרן (השמאלית או הימנית). שאר השחקנית תופסים את עמדות הקרן שלהם. המגנים של הקבוצה התוקפת מתקדמים ומצטרפים להתקפה, בפרט אלה עם יכולת הבקעה גבוהה. חלק מהשחקנים תמיד ישארו מאחור למקרה שהקרן תבלם.
צוות ההגנה גם מתפרש על פני האזורים ברחבה שלהם. לשחקנים עם כישורי חסימות והתמודדות גבוהים יש סיכוי גבוה יותר להיות ממוקם טוב ברחבה.
כאשר הקרן נלקחת, כישורי המסירה של השחקן קובעים באיזה אזור הבעיטה תסתיים (תגיע אליו). ככל שכישורי המסירה יותר גבוהיםם, כך יותר סיכוי שהכדור ילך לאיזור המועדף על ההתקפה.
לכל השחקנים האזור הזה יש סיכוי לקחת את הכדור בהתבסס על יכולות התיקול שלהם. אם שחקן מתקיף מקבל את הכדור הוא יכול לדייק בעיטה לשער. ערך ההגנה יהיה נמוך יותר נמוך בגלל הבלבול, נותן סיכויי הבקעה גבוהים יותר מאשר בעיטה רגילה ואסיסט.
אם חבר צוות הגנה לוקח את הכדור, הקרן מסתיימת ומשחק רגיל ממשיך. סיכויי ההבקעה של התוקף גם אפשריים אבל נמוכים מאוד. לאחר מכן, הוא יחזיק בכדור והמשחק ימשיך כרגיל..
כאשר הכדור נלקח בידי מגן חלש יש סיכוי שהוא לא יכול להחזיק אותו ולהוציא לעוד קרן או אפילו לגרום לשער עצמי. סיכוי זה גבוה יותר כאשר המגן גרוע בעצירה, תיקול וטקטיקה או כאשר המתקיף טוב יותר במסירה, הבקעה או טקטיקה. הסיכוי גבוה יותר גם כאשר השחקן המתקיף חזק יותר.
בעיטה חופשית ניתנת בכל פעם ששחקן שניסה להתמודד עושה עבירה. זה עשוי או לא עשוי להסתיים בכרטיס אדום או צהוב.
כאשר עבירה מתבצעת באחד מאיזורי ההבקעה (ראה ״הבסיס״) לבעיטה החופשית יש אפשרות לשער. בכל אזור אחר היא רק מסירה עם כח מוגבר וסיכוי להצלחה.
הסיכוי שבעיטה חופשית תסתיים בשער תלויה בעיקר ביכולת המסירה של השחקן שלוקח את הבעיטה. הבקעה גם עוזרת מעט.
רוב המגנים וחלק משחקני ההתקפה יזוזו לרחבה בכדי להגן נגד הבעיטה או כדי לשבש את ההגנה. כל שחקן ברחבת העונשין משתמש ביכולות התיקול שלו אם בשביל להגדיל את סיכוי ההבקעה שלו או אם בשביל לנטרל את ערך ההגנה.
בעיטה חופשית יכולה להוביל לבעיטה מדויקת שתגרום לשער לזכות הבועט, או לבעיטה לא מדויקת לאחד מחברי הקבוצה שלו או לחטיפה של שחקני ההגנה או ההתקפה של הקבוצה היריבה. היא גם יכולה להוביל לעצירה של השוער ולבעיטת שוער כאשר הכדור מפספס את המטרה שלו.
בדומה לקרנות, כאשר מגן חוטף את הכדור הוא לא רשאי להחזיק בו, כתוצאה בבעיטת קרן או שער עצמי.
לכל השחקנים יש סיכוי שווה להיפצע ללא קשר לכמה זמן הכדור אצלם או כמה הם טובים.
התכונות המיוחדות "שביר״ או ״מתאושש מהר״ משפיעים על סיכוי זה וכך גם מרכז הבריאות.
רוב הפציעות הן משניות והן יעברו מהר אבל יש סיכוי שהשחקן ייפצע להרבה זמן. מרכז הבריאות מקטין את זמן הפציעות וגם את הסיכוי להן.
כאשר שחקן נפצע וקבוצתו עוד לא השתמשה בשלושת חילופיה הוא מוחלף אוטומטית. אם הוא תוכנן להיות מוחלף בהמשך המשחק הוא תמיד יוחלף באותו השחקן, אם לא, שחקן אחר יבחר מה מחליפים האחרים.
פנדל הוא בעצם נחשב לאירוע בעיטה, מלבד כך שאין מגנים. כישורי ההבקעה של הבועט וכישורי החסימה של השוער הם המכריעים ביותר. כח עוזר במעט למתקיף, בעוד שמהירות עוזרת לשוער.
אם פנדל הוא חלק משובר השוויון בסיום משחק שחקן יכול גם להשתמש בכישורי החסימה, התיקול או המסירה שלו (פחות 0.75 כדור) במקום לכישורי ההבקעה שלהם.
כאשר כדור יוצא מהמגרש לאחר מסירה גרועה, נוצרת זריקת חוץ. שחקן מהקבוצה היריבה יכול להכניס את הכדור בחזרה למשחק בעזרת קישורי המסירה שלו. היריבים ינסו לחטוף את זריקת החוץ בעזרת קישורי התיקול שלהם.
